אם יש רק עשרה התפללים, וחלק מהם באמצע תפילת שמונה עשרה ולא יכולים לענות אמן על הקדיש, האם אפשר לומר קדיש? ומה הדין לגבי חזרת השליח ציבור? בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – אומרת הגמרא כל מקום שיש בו עשרה בני אדם, השכינה שורה שם. ובשו"ע סימן נה סעיף ו כתב לפי זה שאם אחד מהעשרה התחיל להתפלל עמידה לבדו, ואינו יכול כעת לענות עמהם קדיש, או שהיה ישן, בכל זאת מצטרף עמהם . כלומר - שלא צריך שכל העשרה יענו על אמירת הקדיש. וביאר המג"א שם סק"ח הטעם מאחר וקיימא לן 'כל בי עשרה שכינתא שריא', אפילו אם יש אחד שאינו יכול לענות עמהם, אינו מעכב מלומר דברים שבקדושה, שהשכינה שורה שם כל עוד יש שם י' בני אדם. וכתב במשנה ברורה שם ס"ק לב, שה"ה אם היה יותר מאחד מתפלל, ובלבד שישארו רובם שאין מתפללים שמונה-עשרה ויכולין לענות עמהם . אולם בשו"ע סימן קכד סעיף ד כתב שכששליח ציבור חוזר התפילה.. אם אין תשעה מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה. הרי מבואר שחייבים להיות תשעה עונים בדוקא. ונאמרו בזה כמה וכמה תירוצים: א. שהעיקר כמו שכתב בשו"ע סימן נה שהמתפלל כן מצטרף, ומ"ש בסימן קכד הלשון "קרוב" להיות ברכותיו לבטלה, ולא ממש לבטלה. ולכן לכתחילה יש להקפיד שיהיו תשעה עונים בין לקדיש ובין לחזרת ש"צ, ובשעת הדחק יכול לומר כל עוד יש רוב עונים . ב. דברי השו"ע בסימן קכד, אינם להלכה . ג. שני המקומות נכונים להלכה, אלא שבסימן נה מדובר בהלכות קדיש, ובסימן קכד מדובר בהלכות חזרת הש"ץ. ולכן בקדיש, אין צריך שיהיו תשעה עונים, ובחזרת הש"צ צריך שיהיו תשעה עונים בדוקא . לפי זה עולה שלאחר תפילת ערבית שאין חזרה, אם סיימו הציבור מלהתפלל ויש טורח ציבור מלהמתין, רשאי לומר קדיש אף באופן שיש רק ששה עונים . והוא הדין בתפילה קצרה שמתחילים עמידה בקול רם בלא חזרת הש"ץ, שיכולים להתחיל תפילת עמידה אף אם יש עמהם רק ששה מתפללים וארבעה משלימים להם למניין . ולעניין צירוף 'ישן', אף לדעת המקילים שאפילו היו ג' או ד' מתפללים רשאים לומר קדיש אם יש ששה עונים, לענין 'ישן' כתבו הפוסקים שיש להחמיר בזה טפי, ואין לסמוך…