פרשתינו עוסקת בדבר שהשפיע על כל ההיסטוריה כולה במשך הדורות, והוא עניין 'פרשת המרגלים'. שאחר שחזרו מלתור את הארץ ולרגל בה, היה זה יום ח' באב, ואז הוציאו דיבתה רעה וגרמו לכל העם לבכות. אותו הלילה שבכו היה זה ליל ט' באב כמו שכתוב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (יד א). אומרת הגמרא במס' תענית דף כט ע"א – אמר להם הקב"ה לישראל 'אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות'. ע"כ. עד היום הזה ממש עם ישראל כולו יושב ובוכה בכל שנה בליל ט' באב על חורבן בית מקדש ראשון ושני רח"ל. יה"ר שיבנה בבי"א. אבל תאריך זה נקבע בגלל אותה בכייה של דור המדבר. עוד נענשו שכל דור המדבר לא יכנסו לארץ ישראל בגלל שהתלוננו ואמרו "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו". ואמר הקב"ה למשה "ואולם חי אני" – אומר רש"י לשון שבועה. "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותיי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה" (שם כא-כג). ברם יש להבין כיצד יתכן על מעשה כזה קטן הקב"ה הביא עליהם עונש כל כך גדול?!? גם בכייה לדורות, וגם שלא יזכו כל דור המדבר להיכנס לארץ? וכיצד אנו יודעים שמעשה שלהם אכן הוא קטן? שהרי בילקוט שמעוני בתחילת הפרשה מובא כל הדו-שיח שהיה בין משה לעם ישראל וז"ל: 'אמרו ישראל, משה רבינו, נשלחה אנשים לפנינו. אמר להם: למה? אמרו לו: שכבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב.. והרי שמעו שאנו נכנסים.. אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל. אלא ילכו מרגלים". כלומר הם כביכול באו בטענה של "כבוד שמים", אנו חוששים שמא דברו של הקב"ה יהא בטל ואז יהיה חילול ה'. ואפילו משה רבינו ע"ה לא הרגיש בטעות זו שהיתה בידם, כמו שממשיך שם הילקוט. "כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר 'וייטב בעיני.." – משה רבינו שבעוצם כוחו וחוכמתו היה מכיר כל אדם על פי כל צדדי כוחות נפשו הנסתרים ביותר כמו שכתוב: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא) – אומרים חז"ל שהבחין משה רבינו על פי חכמת הפרצוף. ובכל זאת לא עמד על ט…