נוהגים היתומים לומר קדיש על אביהם או אימם שהלכו לעולמם, וכן על שאר יקיריהם שאין מי שיאמר אחריהם קדיש. מה המקור לאמירת קדיש זו? מהי התועלת שיש באמירת הקדיש? בספרות התורנית עוד מזמן התנאים מופיע מעשה נורא עם רבי עקיבא, שפעם ראה רבי עקיבא אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען עשרה טעונים והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו והעמידו, ואמר לאותו האיש, למה אתה עושה עבודה כזו קשה? אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך, אני אפדה אותך מידו. ואם עני אתה אני מעשיר אותך. אמר לו: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עתה הממונים עלי. אמר לו: מה זו ומה מעשיך? א"ל: אותו האיש מת הוא, וכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. א"ל: בני! מה היתה מלאכתך בעולם הזה שבאת ממנו? א"ל: גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. א"ל: כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? א"ל: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענויות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא ששמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה בן שהוא עומד בקהל ואומר 'ברכו' או 'יתגדל' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" מיד מתירים אותו מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו. אותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור. מצא רבי עקיבא את בנו של אותו האיש כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפילתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך, וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר לו: "רבי! תנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי, והצלתני מדינה של גהינם". בזוהר הקדוש מובא אותו מעשה בדיוק, רק שם מסופר שרבי עקיבא גם לימד אותו לומר 'הפטרה' בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימדו תו…