פרשתינו עוסקת בעניין מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו ע"ה. קורח, יחד עם דתן ואבירם ועוד מאתיים וחמישים איש המרידו את העם נגד משה ואהרון ועירערו על מנהיגותם. קורח טען כנגד משה ואהרון שהם נוטלים כח ושררה לעצמם, בעוד שרבים מהעם ראויים אף הם להנהגה. לבסוף אבדו כולם מן העולם שנאמר: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם.. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (טז, לב-לג). מובא במדרש רבה: אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קורח [אפילו] תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". עוד אמרו שארבע נקראו "רשעים" ואחד מהם מי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר (שם כו) "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" [היינו קורח ועדתו]. הזמן של עם ישראל לפני הגאולה נקרא גם כן בשם "חבלי לידה" כמו אשה הרה הכורעת לילד, וככל שמתקרב עת הלידה חשים בכאב ובצירים התוכפים ובאים, כך ימות משיח ככל שמתקרבים אל הגאולה של עם ישראל מרגישים יותר ויותר את צידי הלידה. וכבר ניבאו לנו חז"ל את כל העתיד להיות לפני לידת המשיח. אומר רבי יהונתן אייבשיץ שם, כי בזמן פורים עם ישראל היה בסוף השבעים שנה שנגזר עליו להיות בגלות, אבל חלק גדול מהעם הלך ונטה מדרך אבותיו. בשביל שיגאלו ויחזרו לארצם ארץ הקודש, היה צריך לזמן להם את המן הרשע שהוא הנחש כדי להחזירם בתשובה. וכך היה. ואסתר נמשלה לאיילה זו, שעל ידה נפעל גאולת ישראל מן הגלות – לידה חדשה, להביאם אל ארץ הקודש. רדיפת היהדות ולומדי התורה – "לידת משיח" כך יהיה אי"ה גם בגאולה העתידית. אנו עדים לצרות הולכות ותוכפות על עולם התורה. עם ישראל קשה לו להתרומם לבד, לפעמים הוא צריך כח עזר. מה עושה הקב"ה? שולח נחש להכיש אותו. חז"ל אומרים במס' מגילה דף יא ע"א על הפסוק "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" – אדם ולא מלך, זהו המן. המן הרשע לא היה מלך, הוא סך הכל היה שר אצל המלך. כך יש לומר גם בגלות האחרונה, שעיקר הגזירות לא בהכרח יהיו מצד המלך…