השיעור עוסק בפרשת בלק ובבירור עומק המאבק של בלק ובלעם מול עם ישראל. בלק מתבונן בעם ישראל ומבין שאין אפשרות להכריעו בדרך צבאית רגילה, משום כוחו הפנימי וכוח ברכתו כעם שנבחר על ידי בורא עולם. מתוך כך הוא מבקש לפגוע בשורש הרוחני של עם ישראל באמצעות בלעם, ולמצוא נקודת אחיזה שתאפשר יצירת חיץ בין ישראל לאביהם שבשמים. עם ישראל “לבדד ישכון”, חי במהלך היסטורי שונה, המכוון כולו לעבודת ה' ולהופעת תורה בעולם. גם מערכות ההנהגה – החכמים והמלך – נועדו בראש ובראשונה להעמיד את הדת והמוסר, ולא רק לנהל ענייני ביטחון, ומתוך כך מתבררת מהות הקשר הישיר שבין עם ישראל לבורא עולם. קללה, איננה רק בקשה לרע, אלא ניסיון ליצור פגם בתפיסה האלוקית כלפי ישראל, כביכול מציאת נקודה שלילית שתאפשר נתק. אך כל ניסיונות בלעם נהפכים לברכה, משום שלמות הקשר בין ישראל לה'. זוהי אפוא עצת בלעם, “אלוקיהם של אלו שונא זימה” – הפגיעה בקדושת האדם ובמערכת הקשרים שלו. כאשר מרכז החיים נוטה אל חומריות ותאווה, נוצר חיץ רוחני, ומתוך כך באה המגפה הקשה. מתוך כך מודגש כי כוחו של עם ישראל הוא בהתלכדות סביב הקשר עם בורא עולם והשליחות לחיים של חסד וצדקה, וכי היחס לעולם הזה צריך להיות מכוון להעצמת הקשר הרוחני ולא להחלשתו.