האם ידעת שהגאווה – המידה שאנחנו הכי מנסים להדחיק – היא בעצם המפתח הסודי להצלחה שלך? כולנו מכירים את המלחמה היומיומית: השעון המעורר מצלצל, אנחנו יודעים בדיוק מה הדבר הנכון לעשות, אבל הרגש "מושך" אותנו להישאר במיטה או לברוח מהאחריות. אנחנו מנסים להילחם בזה עם "מודעות עצמית" ושכנועים שכליים, אבל כולם נכשלים – כי השכל הוא מפה מצוינת, אבל הוא לא המנוע שמזיז אותנו. בשיעור הזה נחשוף את ה"סטארטר" העוצמתי ביותר בנפש האדם: רגש הגאווה. נלמד איך להפסיק להילחם בעצמנו ולהתחיל להשתמש במידות שלנו ככלי עבודה ממוקד, איך להפוך את האגו מהאויב הגדול ביותר שלנו למנוע שמזניק אותנו קדימה, ואיך להוציא את המסקנות מהתאוריה אל תוך החיים האמיתיים. הסירטון הזה יענה לכם על השאלות הבאות מדוע רוב האנשים יודעים בדיוק מה עליהם לעשות כדי להצליח, אך נכשלים בביצוע בפועל? מה ההבדל התהומי בין השכל לרגש, ומדוע השכל לבדו הוא "כוח מת"? כיצד ניתן להשתמש ב"גאווה" – מידה שנחשבת למגונה – ככלי עבודה מניע להצלחה? מדוע מודעות עצמית בלבד לא מספיקה כדי לשנות דפוסי התנהגות עמוקים? מהי הטכניקה המעשית של "לתקוע מחשבתו" ואיך היא יוצרת שינוי רגשי אמיתי? איך הופכים את ה"אגו" (האני, אני, אני) ממכשול למנוע שדוחף אותנו לקום בזמן ולעמוד ביעדים? מהי "שיטת המראה": איך להשתמש בבושה כדי להימנע מחיים של רדיפה, עצבנות ולחץ? כיצד פרשת "פרה אדומה" מלמדת אותנו על הדינמיקה שבין טומאה לטהרה בנפש האדם? מדוע לפעמים הדרך היחידה להוביל אדם לשינוי היא דרך הכבוד, ומה הגבול שבו זה הופך מטהרה לטומאה? איך משתמשים בדוגמאות מתוך עולם הילדים (כמו הבטחת פרסים) כדי להבין את הניעה של מבוגרים? מהו ה"סטארטר" הנפשי שמעורר את חוש האחריות הרדום אצל אנשים שמרגישים "עשויים מפלסטיק"? איך מנטרלים את הלחץ החברתי שגורם לנו לפעול בניגוד לרצוננו (כמו במקרה של חתימה על ערבות)? מתי מותר להשתמש במידה שלילית ("ההכרח לא יגונה"), ומתי עלינו להיגמל ממנה לחלוטין? איך עוברים מהתנהלות מתוך אינטרסים של כבוד לחיים של עבודת השם אמיתית וחיבור לבורא? ליצירת קשר ww4…