מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה? לפי רבי נחמן מברסלב, מה שמרחיק את האדם מבורא עולם, ומכל מה שנשגב וטוב, הוא היעדר יישוב הדעת: האדם אינו מושיב את עצמו לשאול מה הוא עושה כאן. יישוב הדעת הוא ערנות, הידיעה שלכל פרט ולכל מפגש בחיים יש משמעות, גם כשעדיין אין בידינו להבין אותה. מדוע קשה כל כך לשאול? משום שמי שמגלה את התכלית שוב אינו פטור מללכת אליה. כל עוד השאלה פתוחה, אפשר לעמוד על הגדר, "לפסוח על שתי הסעיפים", ולשמור לעצמנו רגעים של הפקרות, כמו העבד שמוכן לעבוד כל היום כדי להיות מופקר בלילה. בלי השאלה, האדם מגיב רק למה שקורה כאן ועכשיו, ושוכח שהאירועים אינם מתחילים ואינם נגמרים ברגע הזה. אפילו חיים מסודרים של מצוות עלולים להפוך ל"מצוות אנשים מלומדה", חיים על אוטומט. מה שמונע את השאלה הוא המרה השחורה: התחושה שאי אפשר לשנות דבר, ושכל מה שנותר הוא למכור את עצמנו תמורת כמה רגעי מנוחה. הדרך החוצה היא חיים של שמחה, תחושת ה"דיינו", שלא חסר לי דבר. שמחה כזו מחייבת להסכים להיות בן חורין: לקחת אחריות גם על הרגשות שלנו, ולהיות מוכנים לצאת מהמקום שבו אנו נמצאים, "מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". רק מתוך שמחה וחירות אפשר לשאול באמת "מה התכלית", ועצם השאלה כבר מעמידה את האדם בדרך שבה "בוודאי ישוב אל ה'". בחלק השאלות: מהי תפילה אמיתית, ובמה היא שונה מ"שירת הבקשות". המתפלל מצייר לפני בורא עולם את העולם שהוא רוצה להשתתף בבריאתו. בשיעור משולבים סיפורים על רבי נחמן והעשיר שלא הרים עיניו לשמיים, על האר"י ורבי חיים ויטל בקבלת שבת, ועל העשיר שמכר את הרולס רויס שלו. השיעור הוא חלק מסדרת שיעורים על מושגי יסוד ביהדות שנמסרה במרכז שורשים. • מדוע אדם שהיה טוב אינו מרגיש מאושר • "מה שהעולם רחוקים מה' יתברך": היעדר יישוב הדעת • יישוב הדעת כערנות למשמעות של כל פרט • "מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה" • תאוות הגוף ותאוות שחוץ לגוף; כבוד כלבוש ולא כמחיאת כפיים • הפחד מהשאלה: מי שיודע את התכלית מחויב לה • אליהו בהר הכרמל: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" • העבד שבוחר להישאר:…